<h1>חוקות הדיינים סימן קי"א</h1>
<h2>דף ה:</h2>
ואם מת הלוה תוך זמן הפירעון שהוא כתוב בשטר גובין מהיתומים הקטנים אפילו בלא שבועה משום דאין אדם פורע בתוך זמנו דהלואי שיפרעו בזמנו וכיון שכן אין בכאן שום חששא שהרי לאביהם לא פרע אותו חוב שאם אביהם חי והיה טוען שכבר פרע אפילו במלוה ע"פ לא היה נאמן מן הטעם שכתבנו למעלה כך מפו' בב"ב בפ"ק [ה' ע"ב] ובמסכת מכות בפ"ק, וכתב רבינו האי גאון ז"ל דוקא כשקבע לו זמן בפי' בפני עדים מתי יפרענו אבל אם לוה ממנו סתם ולא קבע לו זמן ואעפ"י שאמרו בגמ' [מכות ג' ע"ב] סתם הלואה ל' יום אם א"ל כבר פרעתיך בתוך שלשים יום ה"ז נאמן וישבע שבועת היסת ונפטר שלא אמרו סתם הלואה ל' יום אלא שאינו יכול לתובעו קודם לכן אבל דרך בני אדם הוא שלוים היום ופורעים למחר, ואם לא קבע לו זמן בפני עדים מתוך שהיה יכול לומר לא קבעתי לך זמן נאמן לומר קבעתי לך זמן (בכ"י קבעתי לי זמן) ופרעתיך בתוך זמנו וכ"כ רי"ף בתשובת שאלה. וכתבו הגאונים ז"ל דדוקא כשטען כן ביום שנשלם זמנו משום שאם אמר ביום שנשלם הפירעון פרעתיך היום נאמן משום דהמלוה את חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים ולפיכך הוא נאמן לומר פרעתיך בתוך זמנו. אבל הרמב"ן ז"ל כתב בחידושיו בב"ב בפ"ק דאפילו היה בתוך זמן הפירעון יכול לומר פרעתיך.
